בנם של דב וחיה. נולד ביום כ"ג בתמוז תרפ"ד (25.7.1924) בעיר חוסט שבצ'כוסלובקיה - כיום אוקראינה.

יוסף גדל והתחנך בעיר חוסט. ילד טוב לב, אהוב על הבריות ובעל חוש הומור. בן מסור להוריו ואח אוהב ותומך.

כשהיה בן כארבע-עשרה, פרצה מלחמת העולם השנייה והאזור נכבש תחילה על ידי ההונגרים ובהמשך על ידי הנאצים. הקהילה היהודית בעיר הועברה לגטו ומשם למחנות השמדה. יוסף שרד את זוועות השואה, ובשנת 1945, כשהוא בן עשרים ואחת, הגיע לישראל באונייה שהפליגה מאיטליה.

בארץ ישראל החל לבנות לו חיים חדשים. תחילה התגורר בקיבוץ מחניים שבצפון וכעבור זמן עבר לגבעתיים.

במאי 1948, ימי מלחמת העצמאות, גויס לצה"ל שזה עתה הוקם ושימש כחובש קרבי בחטיבת "הראל", שבהמשך פרצה את הדרך לירושלים הנצורה בפיקודו של יצחק רבין.

יוסף נלחם בגבורה, בקרב סמוך לקיבוץ רמת רחל הוא נפצע קשה בצלעות, בריאות, ברגל שמאל ובאגן. הוא אושפז בבית חולים במשך שנה וחצי ועבר החלמה ארוכה. בעקבות הפציעה סבל ממחלת ריאות והוכר כנכה צה"ל.

יוסף פגש את טובה ועד מהרה האהבה ביניהם פרחה והם הפכו לבלתי נפרדים. בשנת 1957 נישאו, ובמהלך השנים נולדו שני ילדיהם, דב וחיה. יוסף היה איש משפחה למופת, בן זוג אוהב ואב מסור שהיה קשור לילדיו בעבותות של אהבה. הוא דאג לרווחת בני משפחתו ועבד בכמה עבודות על מנת שלא יחסר להם דבר.

יוסף היה דמות מוכרת בתחום הקולנוע ומופעי הבידור ונודע בכינוי "יוסקה בידור". עמיתיו סיפרו על אדם עם לב זהב, בעל מוסר עבודה גבוה וחוש הומור שהתחבב בקלות על כל סובביו.

משבגרו ילדיו והקימו משפחות, זכה בנכדים. יוסף היה סבא חם ואוהב שבילה עם נכדיו בכל הזדמנות.

איש של אנשים, תמיד היה מוקף בחברים. בלט כחבר טוב ונאמן, נכון תמיד להושיט יד לעזרה ולהטות אוזן קשבת. מכריו העידו על אדם משכמו ומעלה, צנוע, מלא נתינה ורוחב לב. לכל מקום שאליו הלך, הביא עימו חיוך, אהבה ושמחת חיים. באופיו המאיר והנעים כבש את לב כל מי שפגש.

בשעות הפנאי אהב לבלות עם חברים ובני משפחה.

יוסף ברקוביץ נפטר ביום כ' בשבט תשס"ז (8.2.2007). בן שמונים ושלוש בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין ירקון בתל אביב. הותיר אישה, בן ובת.

על מצבתו חקקו אוהביו: "נזכור אותך לעד".

בנו דב כתב: "אבא, נזכור ולא נשכח אותך מליבנו. אתה חרוט בזיכרוננו בטוב ליבך ובצניעות שהייתה בך. יהי זכרך ברוך".